קצת שקט

רציתי קצת שקט, אז ירדתי עם המשפחה למדבר.

כן, כן, אני יודע שחלק יגידו שיש במשפט הזה כשל לוגי ושפה בדיוק מתחילה הבעיה שלי, אבל באמת שהרבה זמן רצינו חופשה משפחתית רגועה, בלי התרוצצויות, רק להוריד הילוך, ואם שקט זה מה שאנחנו מחפשים, אז אין על המדבר.

מצאנו מקום, לקחנו בגדים, לקחנו אוכל, לקחנו כלים, לקחנו את הילדות, לקחנו את האוטו, ונסענו. רק כשהגענו וכולם יצאו מהאוטו שמתי לב שלא לקחתי את השקט...

לדוגמה, בבוקר, כשהילדות שלי החליטו להתעורר מוקדם להחריד וחששתי שהן יעירו את כל האורחים באתר, לא הייתי כל כך שקט.

במהלך היום, כשיצאנו לטיול שהן מאוד רצו ללכת אליו עד שהן הבינו שב"טיול" הכוונה היא ללכת ברגל כמה שעות, הן החליטו באמצע שומקום שזהו, כאן עוצרים ואוכלים צהריים, ואני והייתי צריך לשכנע אותן שחייבים להמשיך כי אחרת הנשרים יהיו היחידים שיאכלו משהו, אז גם שם היה לי קצת קשה למצוא שקט...

גם בערב, כשהן רדפו אחת אחרי השנייה בחושך, הייתי עסוק בעיקר בלנסות למנוע מהן להתרסק על סלעים, ולא היה לי כל כך זמן למצוא את השקט.

אגב, התסכול שלי רק גבר כאשר התבוננתי במשפחה שישבה לידי. הילדים שלהם התרוצצו באופן דומה לשלי, ולמרות זאת האמא נראתה לי מאוד רגועה. גם כשהילד שלה התרסק על סלע (כצפוי), היא רק הרימה אותו ומלמלה (בשקט) "אל תשתולל". וזהו.

אבל לא ויתרתי. בבוקר שלמחרת, החלטתי, אקום מוקדם לעשות מדיטציה.

ואכן כך היה.

ישבתי לי במדיטציה אל מול הזריחה, אבל להפתעתי, במקום שקט, הראש שלי היה עסוק בלחשוב על למה אני לא מצליח למצוא שקט במקום הזה...

אחרי זמן מה, שמעתי צעדים מאחורי, ואת הבת שלי אומרת "וואו אבא, זאת ממש תמונת פרופיל!"

זה הזכיר לי איך לפני כמה שנים, באחת הפעמים שהיינו במדבר עוד לפני שהתחלתי לתרגל, ראיתי מישהי עושה יוגה אל מול הזריחה, וגם אני מאוד התרשמתי. כמובן, יכול להיות שזאת סתם הייתה קנאה, כי באותו זמן הייתי מותש אחרי לילה בלי שינה, מחזיק תינוקת מותשת לא פחות ממני, אבל כשראיתי אותה, כל הרוגע והשלווה שנראו שעוטפים אותה היו ממש השראה עבורי.

פתאום הבנתי שזה מה שהבנות שלי רואות. לא את מה שיש לי בראש, אלא את אבא שלהן יושב במדיטציה אל מול הזריחה המדברית. זה מה שהן מקבלות ממני. וזה הרבה.

ואז חייכתי.

והצלחתי לנשום.

וסוף סוף נהניתי מהשקט.

כשסיימתי קמתי, ובזמן שקיפלתי את המזרן, שמתי לב שלא רחוק ממני יושב אבא מותש עם תינוקות שתלויה לו על המנשא. התינוקת הייתה ערנית ועולצת אבל הוא קצת פחות...

הסתכלתי על אותו אבא מותש. הוא בהה בי. לא הצלחתי להבין מהמבט שלו אם זאת השתאות, קנאה או סתם אבדן הכרה זמני, אבל בליבי קיוויתי שאולי גם הוא יצליח לקבל מהטיול הזה שלו, אם לא שקט, אז לפחות קצת השראה.