נסה את התרגיל הבא:
קח כדור קטן וזרוק אותו אל הקיר.
עכשיו, סמן מטרה קטנה על הקיר, וחזור לאותו מקום בו עמדת קודם. התכונן היטב לזריקה. הפעם, יש לך הזדמנות אחת בלבד, ועליך לפגוע בדיוק במטרה. קח את הכדור, וזרוק אותו אל הקיר.
מה הרגיש שונה הפעם?
בשני המקרים הגוף שלך ביצע את אותה תנועה. השרירים ביד קירבו את האמה לזרוע על מנת לצבור תנופה, האצבעות נמתחו ונרפו בזמן על מנת לשחרר את הכדור אל מעופו, ואם מישהו אחר היה מסתכל מהצד, הוא לא היה רואה כל הבדל משמעותי.
אבל היה הבדל. אולי הוא נבע מהרצון לפגוע בדיוק במטרה. אולי אפילו מהחשש לפספס. לכל אחד אישיות שונה וההבדל יבוא לידי ביטוי בדרך אחרת, אבל הדבר המשותף לכולם הוא שההבדל נבע מהכוונות שלך, ממחשבותיך, מתוכך פנימה ולא משום דבר שקשור למשימה שניסית לבצע.
כמעט תמיד אנחנו הם אלו שמציבים לעצמנו את המטרות שלנו. הדרך שבה אנו בוחרים לעשות זאת, משפיעה מאוד על תחושותינו. האם ציירת מטרה קטנה, שקשה מאוד לפגוע בה? האם ציירת מטרה גדולה? האם כשהתרחקת קצת היא פתאום הייתה פחות ברורה?
למה בכלל ציירת מטרה? כי אני אמרתי?
אז אם אתה אבא טרי, שעומד ומחליף חיתול, במקום לחשוב האם אתה עושה זאת נכון, האם אתה תהיה אבא טוב, למה בכלל התינוק בוכה, ומתי הוא כבר יישן לילה מלא, מוטב שתעצור את הרעש בראשך, תבין שאין מטרה ואפילו אין שום קיר.
ופשוט תחליף את החיתול.
コメント