רפסודה בג'ונגל

מורים יש בכל מקום. צריך רק לרצות ללמוד.

את הסיפור הבודהיסטי הבא שמעתי לא בריטריט במדבר או בראיון עם מורה זן, אלא דווקא בקורס ניהול בעבודה:

איש אחד נתקע על אי בודד, וכדי לחלץ את עצמו הוא עמל ובנה רפסודה. הוא יצא לים על הרפסודה והצליח להגיע ליבשה. כאשר התחיל ללכת ביבשה הוא נכנס לג'ונגל עבות, אבל המשיך לגרור אחריו את הרפסודה...

הנמשל באותו הקשר היה שמה שעזר לנו ברמה ניהולית מסוימת או בשלב כלשהו בקריירה לא בהכרח יעזור לנו בהמשך הדרך, ויותר מכך, עלול אפילו ממש להכביד עלינו בשלבים הבאים.

כששמעתי את זה, האמת של הסיפור היכתה בי. הרבה לפני מחשבות על זן או אבהות. המחשבה שיכול להיות שהכלים שיש לי, שהשקעתי כל כך הרבה לפתח אותם ואני מעריך ואפילו גאה בהם, הם אולי אלו שמקשים עלי, הייתה קשה וגובלת כמעט בתחושת אבדן.

נתתי לדברים לשקוע ואז חשבתי על זה גם בהקשר של ההורות שלי, והאמת שמאוד התחברתי. עוד לפני הרפסודה, התחברתי בעיקר לתחושה שאני כבר לא באי קטן אלא הגעתי לג'ונגל. הילדות שלי הולכות וגדלות, ולמרות שהקטנה לא ממש גדולה, הגדולה כבר בטוח לא ממש ילדה.

נערה צעירה עם כל הכיף שגיל ההתבגרות מביא איתו.

ג'ונגל.

וכשאני הולך בג'ונגל הסבוך הזה, אני נאחז במה שיכול לעזור לי. ולמרות שחשבתי שיש לי את הכלים הנכונים, פתאום הבנתי שטעיתי. כי אף על פי שמעולם לא הייתי בג'ונגל ואין לי מושג מה הייתי צריך לקחת איתי, אני די בטוח שזה לא צריך היה להיות רפסודה...

אז ניסיתי להבין מהי הרפסודה שלי? מה הדברים שעזרו לי עד עכשיו בתור אבא אבל עכשיו דווקא מפריעים לי?

ניסיתי לחשוב על זה, אבל באופן מפתיע זה לא היה כל כך קל. אולי כי אני כל קשור לכלים האלו, אולי כי אני לוקח אותם כמובן מאליו, אולי כי אני לא חושב שזה משהו שבכלל יכול להשתנות.

בסוף הגעתי למסקנה שעם ילדות קטנות מה שעזר לי זאת היכולת שלי להיות בשליטה, לדעת איך להפעיל סמכות ולתפעל את הלוגיסטיקה של החיים ביעילות.

אבל הפעלת סמכות מול מי שכרגע ממוקדת בעיקר בלבנות לעצמה עצמאות? זה כמו לנסות לכבות שריפה עם בנזין...

חתיכת רפסודה...

ולמרות התובנה הזאת, עוצמות הקול בבית מעידות שאני עדיין נאחז חזק מאוד ברפסודה הזאת.

וכאן נכנס לתמונה התרגול. היכולת לראות כל רגע בפני עצמו, היכולת לקבל את המציאות המשנה, היכולת להתבונן בעצמי, היכולת לראות את הילדה שלי כפי שהיא עכשיו, היכולת להמשיך ולשאול "איך אפשר לעזור?" גם אל מול דלת נטרקת.

מדהים כמה זה קשה, אבל אין ברירה.

אני יודע שאני חייב ללמוד לשחרר.

אחרת אני לא אצא מהג'ונגל הזה בחיים...